לפני כמה ימים נכנסה השמש למזל גדי ובני מזל זה חוגגים החודש יום הולדת.

אחד הנושאים המשמעותיים אותו צריכים בני מזל גדי ללמוד ואחד הנושאים שכול אחד מאיתנו יכול ללמוד ולהכניס אל חייו, הוא נושא הגבולות.

הגדי, יושב בין מזל קשת, שמדבר על שפע וחוסר גבולות, ששונא מחויבות, הגבלות, שחי לפי חוקי מוסר אישיים ולאו דווקא חוקים שנקבעו על ידי אחרים, ובין מזל דלי, שבועט בכל חוק ומוסכמה ויוצר חברה חדשה.

הגדי בא ללמד אותנו שיש חוקים, יש גבולות ויש את מה שנכון וצריך לעשות.

מזל גדי בא ללמד אותנו שגבול הוא לא המלצה, לא כשמדובר בגבול גיאוגרפי וגם לא כשמדובר בגבול אישי.

השמירה על הגבולות, הן מבית והן מבחוץ, היא קריטית לשלוות נפש ומונעת תסכול ומירמור מיותר.

גבול פיזי, כזה בין שתי מדינות, או שתי חצרות, על פי רוב ברור. יש קו מסומן, בולט ומי שחוצה אותו, מקבל עונש.

אבל איפה עובר הגבול האישי שלנו? איך מסמנים אותו? איך שומרים שאף אחד, כולל אנחנו, לא חוצים אותו?

אחד הגבולות האישיים עליהם, דווקא לבני מזל גדי שסובלים מאחריות יתר, קשה לשמור, זה באמת גבול האחריות שלהם.

איפה האחריות האישית שלי מתחילה, איפה היא מסתיימת ואיפה מתחילה האחריות של השני?

הנטייה לאחריות יתר, קודם כל מסוכנת כי היא מובילה רוב הזמן לרגשות אשמה, שלא רק שלא מקדמים ומעצימים אלא גורמים לשקיעה, דכדוך ותקיעות.

אבל אחריות יתר גם גורמת לקחת אחריות על רגשות ומעשים של אחרים – החכמה היא לדעת ולהבין איפה האחריות שלי לגבי העניין מסתיימת, ואיפה זו כבר בחירה של השני, לכעוס, להיפגע, או לא לעשות את מה שאני חושבת שהוא חייב לעשות.

לא, אף אחד לא חייב לעשות משהו שאני חושבת שהוא נכון, גם אם כול הכוונה שלי היא לעזור לו.

האחריות שלי מסתיימת בלהביע את דעתי, בלהציע עזרה, בלהיות שם ולתמוך.

אחר כך? זה שלו. הוא לא עושה עם זה כלום? זה השיעור שלו והוא יצטרך גם להתמודד עם הנסיבות.

וזה רלוונטי גם אם מדובר בבן זוג, באח קרוב, בחבר הכי טוב או אפילו בילד שלנו.

זהו. עד כאן. פה זה הגבול.

הרבה פעמים הבעיה היא לא חציית הגבול האישי שלנו, אלא חציית הגבולות של אחרים, כשזו רכילות או סקרנות, מאד קל לעלות על זה, ולהחזיר את הגבול למקום שלו.

אבל לפעמים חציית הגבולות של אחרים היא 'טריקית', היא במסווה של עשייה למען.. במסווה של טוב לב.

כשאנחנו רואים מישהו במצוקה הלב שלנו יוצא אליו ואנחנו ממהרים לעזור לו.

בטח כשמדובר במישהו קרוב, בן זוג, ילדים, חברים טובים.

כמה פעמים קרה ש'התנפלתם' על מישהו עם המון רצון טוב, עצות, טיפים, ארוחות צהריים מבושלות ומה לא, בלי בכלל לשאול אותו אם הוא מעוניין בעזרה שלכם?

ואחרי שנדחפתם בלי שקיבלתם הזמנה, אתם מתמרמרים שהוא לא 'יודע להגיד תודה'.

מישהו ביקש מכם??
אז אם לא ידעתם עד עכשיו, זו לחלוטין פריצת גבולות. אולי לא שלכם אבל לגמרי של אחרים. גם אם הם הילדים שלכם, בשר מבשרכם..

ישנם אנשים, בעיקר כאלה שיש להם גדי מודגש במפה, או בני מזל גדי שהפנימו את השיעור שלהם, שיודעים באופן ברור ומוחלט מה הם הגבולות שלהם. הם עצמם לא יחרגו מהם, לא כשמדובר באוכל, לא כשמדובר בכסף, או כל דבר שקשור להתנהגות אישית.

והם גם מאד ברורים בגבול שהם מציבים לאנשים אחרים ביחס אליהם – עד כמה אפשר לקבל מהם, מה מותר לשאול אותם, כמה ניתן ואפשר לחדור אל הפרטיות שלהם.

נכון, שמלכתחילה אנשים אלה נראים כלא קלים. כדקדקנים. לא תמיד אפילו נעים לבקש מהם טובה – כשנבקש מהם עזרה, הם מלכתחילה יגדירו את הגבול – אני יכול לעזור לך ביום שלישי, בין השעות 2-4 וכל עוד זה לא יעבור את ה-100 שקלים.

אבל, אני יכולה לערוב לכך, שבסופו של דבר, אף אחד מכם לא יצא מהעניין ממורמר. הגבולות הוגדרו מלכתחילה, אף אחד לא הרגיש שהוא נתן מעבר למה שחשב, ותתפלאו, גם אתם לא תחשבו שאפשר היה לתת לכם יותר – דווקא כי הגבולות הוגדרו מלכתחילה.

אבל החלק השני באוכלוסיה, אלה שאין להם את היכולת או הביטחון לשמור על הגבולות שלהם.. שם מתחילות הבעיות.

נכון, מדובר באנשים עם לב רחב. הם באמת רוצים לתת ולהעניק לכל מי שזז. אבל אל תתבלבלו מעבר לטוב לב, יש שם גם חוסר ביטחון, חוסר יכולת להציב גבולות (שמתבטא על פי רוב גם בהתנהגות האישית שלהם עם עצמם – פזרנות, אכילת יתר ועוד). ולעיתים, צורך בשליטה שמגיע מתוך חולשה (אם אתה חייב לי – יש לי "פור" עליך… מה שאומר, שהשליטה בצד שלי..).

האנשים האלה ממהרים להציע עזרה ולא מציבים גבולות. "לא, לא, אל תביאו כלום אני אכין הכלללל לבד". מכירים את עקרת הבית הזו שאחר כך מתמוטטת ונשארת מתוסכלת וממורמרת אחרי שכל האורחים הולכים הביתה?

הם לא יודעים לשים גבולות בהקשרים של מה מותר ומה אסור לקחת מהם. מה מותר ומה אסור לשאול אותם, להתערב להם, הם גם מתבלבלים בגבולות של כמה ומתי צריך לעזור לאחרים. והכי חשוב – איפה צריך להפסיק. חייבים להפסיק.

כל אחד מאיתנו צריך לבדוק את הגבולות שלו. לקבל החלטה איפה להניח אותם (כן, ישנם כאלה שצריכים קצת להרחיב, ישנם כאלה שצריכים קצת לצמצם) ולהעמיד שומר, איתן ובעל התרעה שלא יאפשר לאף אחד – בעיקר לא להם עצמם – לפרוץ ולחרוג מהגבולות שהוגדרו.

בת שבע דרגן
אבחון אסטרולוגי יהודי ואימון ליצירת שינוי
batsh100@gmail.com